תלמידי בן צבי העלו מחזה זכרון לציון 20 שנים לרצח רבין

תלמידי כיתות ד' בבית הספר בהובלת המורה אילת מנסיני המחישו בצורה מעוררת מחשבה את האווירה ששררה בארץ לפני רצח ראש הממשלה יצחק רבין והשאלות הנוקבות שעלו לאחר הרצח באשר לחופש ביטוי, דמוקרטיה והשפעת האירוע על החברה עד ימינו. המחזה הועלה מספר פעמים בפני הממונה על החינוך חבר המועצה שי זולדן, מנהלת אגף החינוך זהבה גור, המפקחת דליה בן-שבת, המפקח הרשותי מטעם מנהל חברה ונוער מאיר מלכה, הורי התלמידים ותלמידי בית הספר.

"מתי למדנו לא לשמוע לא לראות?"

IMG_7869הנוכחים הביעו פליאה והתרשמו מהיכולות של תלמידי כיתות ד' להכיל ולהבין את משמעות האירוע למרות שנולדו כמעט שני עשורים אחריו. המחזה הציף שאלות באשר להתנהלות של אדם בחברה, ההשפעה של מילים וחופש ביטוי והמשמעות של חברה דמוקרטית המתמודדת עם אירוע מסוג רצח של אישיות בכירה כראש ממשלה. בתום המחזה עברו כל הנוכחים לחצר הגדולה של בית הספר ושם לצליל השיר האופטימי "תנו לשמש יד", קיבלו שקית "זיכרון" אותה הניחו במרכז הרחבה ולאחר מכן שרו את ההמנון.

מנהלת בית הספר, רחל אשכנזי הסבירה על תהליך הלמידה שעברו הילדים: "השנה נדרשנו על ידי משרד החינוך ללמד את המושגים זיכרון, אחריות ודמוקרטיה בהקשר להירצחו של יצחק רבין ז"ל – עשרים שנה למותו. המושגים נלמדו בכיתה וכל תלמיד בחר מושג אחד, כתב ספור אמיתי בהקשר למושג שבחר, הוצא מוטיב מרכזי מן הסיפור שתורגם לתוצר אמנותי. המחזה שנכתב הוא ברוח שלושת המושגים שהוזכרו. במחזה מופיעים ילדי כיתה ד'1 וילדי כיתה ד'2 ליקויי למידה, תלמידי כיתות א, ב ומקהלת בית הספר (תלמידים מכיתה ב' – ו'). רחל הקריאה בתחילת המופע: "חלפו 20 שנה מאז ארבעה בנובמבר 1995. באותו היום נגמרו המילים, באותו היום נחצו כל הקווים. נדמה כאילו אתמול זה קרה, זיכרון צרוב, כואב, מהול בדאגה –האם משהו השתנה? הרצח של יצחק רבין מעורר שאלות רבות שחשוב שנשאל אותן בכל פעם שאנו נתקלים בתופעות של אלימות שהרי מי ישים שלום בתוכנו אם לא אנחנו, מי?".

כתבות נוספות:  בגן יפתח מחכים למשפצים

IMGP8485אילת מנסיני, במאי ויוצר המופע הייחודי כתב גם על הניגודיות שבין האומנות לפדגוגיה, להלן חלק מדבריו: " עברו עשרים שנה ומה? רציתי הפעם לגעת בעצבים הכי חשופים של החברה הישראלית ושל הילדים שלנו, אותם אני מביים לטובת ההפקה הזאת ילדים בגיל מאוד צעיר. היה לי נושא מובנה מוכתב (דרך משרד החינוך) שלושה מושגים פשוטים לכאורה– אחריות, זיכרון, דמוקרטיה. האם כעבור עשרים שנה – למדנו לקחת אחריות? למדנו לזכור? למדנו להבין מזה דמוקרטיה?! כיתה ד' צעירים מאוד סך הכול כיתה ד'. לאחר מפגש ראשון בתנועה שמכוון ישירות לנושא הקשה המורכב, שני שחקנים רבו בניהם ואני עמדתי בצד והקשבתי, זה השיח שהיה בניהם: "אתה לא מקשיב לי ", "לא אתה לא מקשיב לי ", "לא אתה לא שומע " ואז קפץ לי לראש המשפט מהשיר של יענקל'ה רוטבליט: "מתי למדנו לא לשמוע לא לראות " והמשפט הזה מוביל במהלך המופע".

הורי התלמידים והנוכחים במופע ביקשו להודות ליוצרים: כתיבה, בימוי ותפאורה – אילת מנסיני, מוסיקה – מרינה טורצין, ביצוע תפאורה ואוצרת התערוכה – הדס בילנסקי, כראוגרפיה – אביגיל רובין ברטל, תלבושות – פלורה אדרי, מפיקה – שלי ישראל.

בקרו בפייסבוק