קריסת ענקית הצעצועים היא רק תחילתה של המהפכה

גל טכנולוגי-וירטואלי אימתני עומד לשטוף את עולם העסקים הקטנים והגדולים כאחד, ואין זה מן הנמנע שאנו עומדים בפני קריסה חברתית והרחבת מעגל האבטלה. ככל שנשכיל להשלים עם השינוי הכלכלי-חברתי הבלתי נמנע, נפנים כי מכורח המציאות יש חובה לספק לציבור את צרכיו הבסיסיים

33,000 עובדים של טויס אר אס בארצות הברית, רשת הצעצועים הגדולה והמפורסמת בעולם, יסיימו בקרוב את עבודתם. הם יארזו בקופסה חומה מקרטון את התמונה מהחופשה המשפחתית האחרונה שהייתה תלויה במשרדם, ייקחו צעצוע-שניים למזכרת וישובו לביתם בלית-ברירה. העובדים האלו מצטרפים לשורה ארוכה של עשרות אלפי מובטלים שאיבדו את משרתם בשנים האחרונות, והיד עוד נטויה.

שוו בנפשכם את המשבר והעלבון בלב כל מובטל; כעת עליו לתור אחר עבודה חדשה, להיות מוטרד מחדש בבעיית פרנסה, להסתגל לצמצום התנאים הנוחים שהתרגל אליהם, ובעיקר להתמודד עם המהפך בחייו שעקר אותו מהמסגרת שהיה מורגל בה ושבמידה רבה הגדירה אותו בעיני החברה ובעיניו שלו.

המובטלים החדשים לא איבדו את עבודתם בשל מוסר עבודה נמוך או זלזול במקום העבודה, אלא כי אין בהם צורך. יותר משתלם לייצר מוצרים בעזרת רובוט, וזול ונוח יותר להזמין מוצרים באמזון בלחיצת כפתור.

טויס אר אס היא דוגמה לגל צונאמי ראשון ואימתני ששוטף את עולם העסקים הקטנים והגדולים כאחד. הגל הטכנולוגי-וירטואלי הזה בדמות תאגידי ענק כגון: אמזון, עליבאבא, גוגל וחברותיהם למסחר, רומס כל חלקת מסחר אפשרית: קמעונאות, בנקאות, ביגוד ואופנה, מזון, פרסום ועוד. אחרי המגזר הפרטי, שוטף הנחשול מחוזות חדשים גם במגזר הציבורי. כבר מדברים על שיתוף פעולה אדיר בין מיליארדרים כמו ביל גייטס, וורן באפט ומייסד אמזון ג'ף בזוס, התורמים הון למימוש מטרות מגוונות – החל מחיסול מחלות ועד לשינוי חברתי. כמו במשחק דומינו, הם מפילים בדרכם חברה אחר חברה, עובד אחר עובד.

לכאורה המהפכה מחלחלת בשקט, אך היא גורמת לרעידת אדמה חברתית-כלכלית בקנה מידה שלא הכרנו. העתיד הטכנולוגי-וירטואלי מחליף בהדרגה את כלל התשתיות הכלכליות-עסקיות שהעולם שלנו רגיל ובנוי עליהן.

נראה כי איש טרם עיכל את גודל השינוי. קולות רבים נשמעים מפוליטיקאים, מכלכלנים ומפרשנים שונים, הקוראים לנו לזהות את המהפכה התעשייתית החדשה שעתידה להתרחש, ממש כמו המהפכה התעשייתית בזמנו. שוב נראה כי בסופו של תהליך ייוולדו מקצועות חדשים שכמותם לא הכרנו, ושוק העבודה יציע שפע של מקומות עבודה אלטרנטיביים, חיים ותוססים. אולם מי שחושב כך, אינו מבין עדיין את היקף התופעה ואת איכותה. כבר היום כמחצית מהמשרות בארצות הברית ובבריטניה יכולות להיות מוחלפות במכונות – 80 מיליון בני אדם לפחות. לעומת זאת בישראל "רק" 39% מהמשרות יתחלפו ברובוטים, אבל היד עוד נטויה.

הטכנולוגיה החדשה, המתפתחת בקצב מסחרר, עתידה להחליף את כלל יכולות האדם. אין מדובר במכונה שתעבוד כתחליף לידיים ולרגליים שלנו, אלא מדובר בבינה מלאכותית שתחליף בהדרגה את הבינה האנושית: תחשוב באופן יצירתי, תייצר, תנתח, תפתח, תתכנת, ותעבוד טוב ויעיל יותר פי עשרות מונים מהפועל המוכשר ביותר.

הבינה מלאכותית והתוכנות המתקדמות שיודעות ללמוד ולשדרג את עצמן בקצב קבוע ומהיר מיכולת ההתמקצעות של האדם יחליפו הכול מן היסוד: חוקרים, רופאים, מתכנתים, מנתחים, מנהלים פיננסים, מנהלי כוח אדם. ומה עם האדם? שוק העבודה לא יזדקק ליותר מאחוז זעום של עובדים כדי לתפעל את המכונות ולכוונן אותן, או בודדים שיעסקו במשרות שלעת עתה רק האדם מסוגל לבצע כהלכה.

מי שעיניו בראשו רואה מיד את הקריסה החברתית. המונים נכנסים למעגל האבטלה ללא צפי מתי ייצאו ממנו. המודלים של הכלכלה המודרנית לא ייתנו מענה לאותם מובטלים – הם עצמם מסוגלים לטפל בעד 15% אבטלה, וגם זה בקושי רב. אבל משק עם 50% ומעלה מובטלים? לזה אין מענה בשיטה הכלכלית הנוכחית.

אפשר להשלות את עצמנו שהמגמה אינה שלילית ולהתרווח בנחת ברכבת הדוהרת הזאת. אך הסכנה טמונה בהמוני מובטלים שלא ישבו בשקט בביתם, ובשעת משבר יציפו את הרחובות בזעם וידרשו את לחמם. באין מוצא, כשההמון ילך וישתלהב, עלול המרד להידרדר לאלימות, לקיצוניות ולתמיכה במנהיגים רדיקליים שיציעו פתרון כלכלי, כפי שכבר קרה בעבר הלא-רחוק במצבים דומים.

לעומת זאת, אפשר לרדת מהרכבת בתחנה הקרובה – הזדמנות מהפכנית ללא כל מהפכה. ככל שנשכיל להכיר שהיסוד הכלכלי-חברתי ניצב בפני שינוי בלתי נמנע, שינוי שבו האדם מאבד את מושג העבודה כפי שהכיר עד כה, נפנים כי מכורח המציאות יש חובה לספק לציבור את צרכיו הבסיסיים לקיום. בין אם באמצעות "הכנסה בסיסית אוניברסלית" (UBI), עליה רבים מדברים היום, או באמצעות כל מנגנון טכני. אחרת, עלינו להבין ששינוי סדר הערכים החברתי הוא העיקר: הנהגת כל מדינה צריכה להכיר שהדאגה לצרכיו ההכרחיים של כל אזרח – מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא – צריכה לעמוד בראש סדר היום.

ומה ייתן האדם לחברה בתמורה? הרי לפי התחזית הטכנולוגית המפורטת לעיל נדרשות שעות-אדם מועטות כדי לתחזק את המכונות, אז במה יעסקו בני האדם? ב"להיות אדם" – בהתפתחות פנימית, אישית, משפחתית, חברתית ובמה שטמון בנו ומהווה את מותר האדם מן הרובוט.

המהפכה הטכנולוגית הזאת אינה מקרית ואינה טכנולוגית. היא מהפכה אבולוציונית. מטרתה לשחרר את האדם לחופשי. לשים קץ למירוץ העכברים האין-סופי שמוּנע מהשאיפה המתמדת לעושר שאינו גורם אושר; המרדף הזה מסביב לשעון מסתכם בחברה של פועלים אשר עובדים כברגים בתאגידים, צוברים לחץ נפשי, ובעיקר מעלים חלודה ביחסים ביניהם – מתנתקים איש מרעהו ומתנכרים זה לזה.

במקום שהעובד ישקיע את כל מרצו בעבודה מכנית, מוטב שילמד במה מותר האדם מן המכונה. על האדם החדש להשקיע חלק ניכר מעבודתו בפיתוח הרגשת הקשר הטבעי בינו לבין זולתו. כשהמוני עובדים יתגבשו ויעבדו על הקשרים ביניהם מדי יום ביומו, תתרקם חברה חדשה וחזקה שתחולל אנרגיה חיובית טבעית הדרושה לה להתקיים באיזון. חברה כזאת תיצור את כוח החיבור והאיחוד ותשמר את הרגשת הסולידריות שתאפשר לה להתקיים בשלווה, ללא אלימות וקיצוניות, ותוכל לנטרל פירוד ובעיקר לשגשג.

נכון שבעולמנו מקובל יותר לקנות דברים שאנחנו לא צריכים כדי להרשים אנשים שלא אכפת לנו מהם, אבל כשהצרכים החומריים מסופקים, טבע האדם דורש מילוי פנימי. לא לחינם מחקרי האושר מראים פעם אחר פעם שהקשר החברתי הוא שמבריא את האדם, מייצב אותו נפשית ומעצים אותו רוחנית. לכן, לצד המכונות, מוצר הדגל בחברה העתידית הוא אקלים חברתי חם ומחבק, הרגשת קשר משפחתי, צורך הכרחי לנפש האדם, מאור לחייו. תכלית ההתפתחות הטבעית שלנו כחברה אנושית היא לכונן קשר כזה; לחצוב אותו מתוך העיסוק המתמיד בקשרים בינינו ולעצב אותו לכדי הרמוניה חברתית. זה התפקיד היחיד שאף רובוט לא יוכל לבצע לעולם. בכל השאר, המכונות החכמות יכולת להחליף אותנו במאה אחוז ואין טעם להיאבק בזה, או לחשוב שיש מי שיוכל לחמוק מהגזירה ולהתמקצע בתחומי ההיי-טק כדי לנצל את ההזדמנויות לכאורה מהמהפכה הכלכלית החדשה.

הכלכלה היא השתקפות היחסים בין בני האדם – מה כל אחד נותן ומקבל מהחברה. לכן, בעולם שבו המכונות מספקות את החומר, לנו נותר לספק את הרוח. תוכנת הטבע היא זו שדוחפת אותנו להכרה ברשת הקשרים האנושיים וההדדיים בינינו. אנחנו חלק אינטגרלי מהטבע, והתוכנה שמפעילה אותו מחייבת התפתחות דטרמיניסטית ליתר קשר הדדי ותלותי. אם כבר עכשיו ניערך להיות מותאמים ונלך במגמת הטבע, ניצור רוגע בחברה, נמנע מחאות אלימות וכואבות ולא נידרש למהפכות קיצוניות. וגם, כמו שאומרים, נעשה חיים: הרובוטים יעבדו בשבילנו, ואילו אנחנו נעבוד על היחסים בינינו ונזכה לאושר ולסיפוק שכסף לא יכול לקנות.