סבתא צועדת או יותר נכון מתכננת לצעוד

בכל ערב או לילה לפעמים אפילו בצהרים, בהחלט לא כולל בוקר מחמת העייפות הבוקרית ושישי שבת מחמת העונג, סבתא מחליטה שהיא מתחילה ספורט כלשהו: הליכה, מתקנים, פילאטיס, שחיה העיקר לנוע ולא במכונית. הכל התחיל במפגש עגום בין סבתא לרופא החביב עליה. הסיבה לפגישה שיעולים, נזלת וחום או בשפת העם שפעת. הרופא מצידו חייך התעלם מאומללות התקררות והסביר לסבתא בהרבה מאוד מילים שגיל וחורף זה לא ממש תירוץ לחוסר תנועה וגם הוסיף כמה משפטים מפחידים מאוד, כל כך מפחידים שסבתא עשתה את הדרך מחדר הרופא עד למכונית תוך כדי הזזת ידיים ורגלים במרץ רב מהרגיל.

סבתא הלכה לרופא כי נמאס לה להשתעל ולהתנזל. הרופא החביב עיין ארוכות במחשב התעלם מההשתעלות ושאל בקול רך: "מה עם קצת ספורט וצמצום מזון" שזה מונח עדין לדיאטה. סבתא השתעלה כדי להדגיש את סיבת הפניה לעולם הרפואה ומלמלה באופן לא ברור שיש לה תוכניות גדולות בתחום התנועה והצמצום. של ההיקפים כמובן. המלמול הסבתאי התקבל בהתעלמות מוחלטת מצדו של הרופא שמכיר את סבתא עוד מהתקופה שזזה פעלים וגם הייתה מצומצמת היקפים בצורה משמעותית. סבתא חזרה להשתעלות וגם קינחה את האף באופן בולט. הרופא חזר לדבר על אוכל וספורט כאילו לא הייתה שפעת בחדר.

לרופא של סבתא יש מאגר מילים ממש מפחידות והוא יודע להגיד אותן ברצף ובלי לחזור על אף מילה מפחידה פעמיים. מרוב פחד סבתא לא מעלה אותן על הכתוב כדי לא להפחיד את הציבור. מילה אחת קשורה לסוכר והשנייה ללחץ והשלישית למוח ועוד אחת ממש מפחידה שסבתא פוחדת אפילו לכתוב את הקיצור שלה בגלל כל מיני אמונות תפלות שפתאום כולן צצות. כל כך מפחידות שאפילו השיעול עובר למצב השתק.

כתבות נוספות:  מי ולמה מפחד מהנחת תפילין?

כל הדרך למכונית סבתא צעדה במרץ, מטלטלת בחריצות ידיים ורגלים כדי להזרים את הדם שקפא מפחד בעורקים. בבית אספה סבתא את היפה והמקסים וסיפרה להם בקול עצוב שהיא, סבתא, חייבת לצעוד תוך כדי לעיסת חסה או גזר. הקטנים שהם כידוע נבונים מאוד אמרו שאין סיכוי שסבתא תצעד ובכלל סבתא לא אוהבת חסה וגזר היא מעדיפה טורטיה טעימה. היורשת צחקה וסבתא כדי להדגיש מסכנות השתעלה וביקשה כוס תה עם סוכרזית וחתיכת עוגה להעביר את הטעם הבא. החסה נדחתה ליום המחרת.

בלילה כשכולם הלכו הביתה סבתא הכינה רשימה ענקית: שלוש פעמים בשבוע צעידה. פעם בשבוע התעמלות מול מדריכה בטלוויזיה. תפריט שעבר אישור של ארנבת והתכווננות פנימית של אושר עולמי ושלום ביקום כולו. בקיצור תוכנית בלתי אפשרית.

למחרת נדחתה הצעידה כי הייתה לסבתא ישיבה שדחתה גם את החסה והעגבניה לטובת קרואסון חמאה. נו טוב ישיבה מה לעשות? ביום שאחרי הלמחרת נדחתה הצעידה כי ירד גשם וגם היה קר. אבל נרשמה הצלחה חלקית, עד הצהרים הצמצום היקפים עבד מצוין ונשבר בצהרים בגלל שהאהובים הקטנים רצו לאכול משהו שיש לידו צ'יפס (סבתא חובבת) ובתוכו יש המון קטשופ (סבתא חובבת גם את זה). אז גם סבתא אכלה.
הימים חולפים שעות עוברות ורק הרשימות של סבתא הולכות ומתארכות על המקרר. ביום ראשון אם לא ירד גשם, ואם לא יהיה קר ואם הקטנה לא תצטרך עזרה בציור והנהדר סיוע בשיעורים ולא תהייה תוכנית טלוויזיה מעניינית ומיקה לא תציע קפה ועוגה וליורשת לא יהיו סידורים סבתא מתחייבת להתחיל לצעוד על בטן מלאה ירקות.

סעו בזהירות
כדי שנפגש פה שבוע הבא,
סבתא של,
נדב ושי