"להתחיל" – הרעיון של אי הידיעה

הרבה אנשים אומרים שהם לא יודעים איפה להתחיל, לפעמים אין להם אפילו קצה חוט, נקודת התחלה. יהיו שיגידו "אין לי את זה", אני יכולה להיות רק בנקאית, פקידה או מורה. יש כאלה שיספרו שיש להם רעיון, אולי אפילו הרבה רעיונות, אבל כשהם חושבים על כך, הם רואים שזה משומש, שהם חקיינים, או שלא יודעים איך לגשת לרעיון מקורי, או מצד שני הם "מתים מפחד" שאולי מישהו יגלה את הרעיון ו"יחטוף" להם אותו, ועל כן הם חוששים לשתף אחרים. אבל..חייבים להתייעץ ולשאול. איך מתקדמים

אי ידיעה יכולה להיכנס אל החיים דרך מקומות רבים ושונים, כשיו…עכשיו אני חייב…אני מוכרחה..לשנות משהו, למצוא דרך להגיד, לזוז הלאה. אי-ידיעה היא סימן שנגענו במקום יצירתי בתוכנו. אבל כרגע המקום מורגש בעיקר בריקנותו…ולרוב זה כואב.

למשל, אסף, מנהל שיווק בכיר שאוהב לכתוב סיפורי מגירה, והוא שואל מה אפשר לעשות. "אני חי חיים בניוטרל", הוא אומר… לפעמים היא יכולה להיות עם ניסיון בעולם היצירתי: היא כבר עשתה, אולי אפילו התפרסמה. היא לא יודעת מה היא תעשה עכשיו…וכל מה שעשתה קודם לא נחשב בעיניה. מיה היתה צלמת אמנותית והצליחה להציג בכמה תערוכות, לקבל משובים. אבל כבר שמונה שנים לא נגעה במצלמה, היא עובדת בחצי משרה, נשואה ומגדלת שני ילדים, היא מרגישה שזה אבוד….

הסימון של המקום הריק

המקום הריק בפנים, התחושה של משהו…שלא יודעים להגיד מהו, אבל זה קיים ודופק בדלת הפנימית, כמו ילד עקשן שרוצה לצאת לגינה. המקום הזה הוא סימן: הוא מסמן את מה שרוצה לקרות, את ההתחלה של יצירה חדשה. הכוונה היא למשהו שמבקש להיוולד. אולי הוא קטן מאוד, כמו שיר מגירה נפלא: אולי סדנה שאת רוצה ליצור בדרך שונה מכל מה שעשית עד כה. אולי זו המצאה משנת-חיים או ספר מופת. איננו יודעים. אבל מה שחשוב הוא שאין לנו דרך אחרת להתחיל לנוע. כל התחלה יצירתית כרוכה בהסכמה לגעת באי – ידיעה: "לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי עכשיו", "לא יודעת אם להחליף את הקריירה ולצאת ללימודים בתחום חדש." "לא יודע אם יש לי מספיק כסף בשביל החלומות שלי…" "…אם יש לי כשרון".

כתבות נוספות:  חשד לרצח בקריית גת

אנחנו לא יודעים, וזה אמיתי. היינו רוצים לקבל תוכנית מסודרת בחמישה שלבים להגשמה עצמית בחיים ולהרגיש בטוחים. האפשרות האחרת היא לקבל את העובדה שזה מה שקורה עכשיו: שאנחנו לא יודעים, ולא יודעים אפילו איך לחפש. לקבל שזה בסדר לא "להתקדם" או "להשתנות" במהירות, אלא להישאר באזור ביניים מעורפל, המורכב מחלקיקי אמונה, מכאב ומהרבה תסכול. אם אנחנו רוצים שמשהו ישתנה, עלינו להסכים שבנקודת ההתחלה אין לנו מושג איך זה יקרה.

בברכה: אילנה דהן – מאמנת להעצמה ופיתוח אישי.

תגובות פייסבוק