חוק הלאום – גאווה יהודית, גאווה ישראלית

כמה גדולה הזעקה שקמה סביב חקיקת חוק הלאום שנחקק בכנסת 70 שנים אחרי קום המדינה. מה לא נאמר בידי המתנגדים לחוק היסוד הזה שקובע ש"מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה הוא מממש את זכותו הטבעית, התרבותית, הדתית וההיסטורית להגדרה עצמית", מדינת אפרטהייד, גזענות, מדינת הלכה ועוד.. בפועל הזועקים התעלמו מכך שהחוק קובע ברורות שבמדינת לאום יהודית תרבותית יתקיים שלטון דמוקרטי בו יכולים לחיות מיעוטים מתוך שוויון זכויות מלא, אבל סמלי המדינה (סמל, דגל, המנון) וכן מעמדם של מוסדות נובעים ממקורותיה היהודיים של המדינה ולכן אינם משותפים לכל תושביה.

מדינת לאום או מדינת לאום אתנית היא מדינה שתפקידה לממש ולקיים את ריבונותו של לאום אתני מסוים בטריטוריה מסוימת, לרוב במולדתו ההיסטורית. החוקים, המוסדות והסמלים במדינת לאום אתנית מבטאים את תרבותו וערכיו של הלאום השליט. עם זאת, מדינות לאום אתניות בעלות משטר דמוקרטי, מחויבות לשמור על זכויות המיעוטים הנמצאים בתוכן. בניגוד למונח זה, עומדת מדינת הלאום האזרחית, שבה הלאום המגדיר את אופי המדינה נובע ממורשת פוליטית משותפת בלבד.

גישת ממשלת ישראל והרוב בכנסת שישראל כמדינת לאום של העם היהודי יוצאת מנקודת מוצא שלכל, (כן אני יודע שיש חולקים על כך בציבור היהודי), יש מכנה משותף לאומי ושכולם מעוניינים בהגדרה עצמית במסגרת של מדינה ריבונית. מדינת לאום תרבותית היא מדינה חילונית מעצם הגדרתה (כי מדינה לא חילונית היא מדינה דתית לאומית או מדינת הלכה)

אחרי 70 שנות עצמאות של מדינת ישראל, שנולדה וקמה מתוך מטרה להיות מדינה לעם היהודי שחוזר, מחוקקת הכנסת חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. החוק קובע ברורות ש"מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה הוא מממש את זכותו הטבעית, התרבותית, הדתית וההיסטורית להגדרה עצמית", וכן ש"מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי".
במדינת לאום יהודית תרבותית יתקיים שלטון דמוקרטי בו יכולים לחיות מיעוטים מתוך שוויון זכויות מלא. אולם עליהם להכיר בכך שסמלי המדינה (סמל, דגל, המנון) וכן מעמדם של מוסדות נובעים ממקורותיה היהודיים של המדינה ולכן אינם משותפים לכל תושביה.
הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית אינה חופפת להגדרת מדינת לאום יהודית תרבותית ואינה סותרת אותה. אז על מה בדיוק קמה זעקת האומנים ויתר אנשי רוח שמשום מה מוצאים עצמם תמיד מוחים נגד מה שהוא ישראלי- יהודי, כאילו היו סנגורם של כל מי שהוא לא יהודי.
חוק הלאום אולי לא יגרום לכולנו לדמוע מול דגל ישראל מונף או שירת ההימנון, אבל בהחלט יגדיר אותנו כעם, כאומה, כמולדת. נוסח החוק קובע כי "ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי" ומעגן את היותה מולדתו ההיסטורית. נוסח החוק מעגן בתוכו את שם המדינה "ישראל", דגל המדינה, סמל המדינה, ההמנון ואת ירושלים כבירת ישראל. החוק מעגן גם את יום העצמאות כ"יום החג הלאומי הרשמי של המדינה" וקובע כי "שבת ומועדי ישראל הם ימי המנוחה הקבועים במדינה" ו"למי שאינם יהודים הזכות לקיים את ימי המנוחה בשבתם ובחגיהם".
בשום מקום בחוק לא נכתב שאחרים הגרים בארץ שווים פחות.

בהפגנה נגד חוק הלאום שהתקיימה לפני כשבוע בתל אביב צעדו יחד תנועת שלום עכשיו, חד"ש, מר"צ, צעירי מפלגת העבודה, עומדים ביחד, האגודה לזכויות האזרח, פורום דו-קיום בנגב, אגודת יהודי אתיופיה ומרכז מוסווא וקראו "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים", "שוויון זכויות ולא פחות", "אין הבדל בין דם לדם – כי כולנו בני אדם" . קשה לי להאמין שמישהו מהמפגינים קרא את חוק הלאום עד סופו, כי בשום מקום לא נקבע שם שלמישהו יהיו פחות זכויות, או דם פחות אדום.

מדינת ישראל היא המדינה שלנו בראש ובראשונה. אנחנו כמדינה דמוקרטית ואנושית מאפשרים לכל אדם להתגורר בה בשווי זכויות מוחלט בתנאי שהוא מכבד את סמלי הלאום שלנו.

אנחנו לא מתביישים בציונות, אנחנו גאים במדינה שלנו.