הנבל – עזובה והזנחה

טור-דוד-אוחיון

קריית גת שלי חוגגת 60 והילדות לומדות על אתרים ברחבי העיר. השבוע שיצאנו לאכול גלידה נזכרתי ביום הולדת והחלטתי להפגין אבהות מלמדת ולא רק מפנקת. הכי קרוב היה לגשת לאנדרטת הנבל, ממש ממול לגלידריה, שנים לא הייתי ממש נגשתי לאנדרטה הזאת. מרחוק היא נראית מרשימה וגבוהה מקרוב היא שבורה מוזנחת ובעיקר מוקפת לכלוך.

יום הולדת 60 זאת סיבה מצוינת לחגיגות כל השנה. יום הולדת שכזה עושה יחסי ציבור מצוינים לעירייה ובמיוחד לראש העיר. לקריית גת שלי יש יום הולדת. כל חיי גדלתי פה, ואשתי כל חייה גדלה פה והילדים שלנו פה והרכוש שלנו פה ורוב קרובינו והרבה מחברינו בקיצור אני מכיר כל פינה, כל סימטה כל אנדרטה . הנבל במרכז העיר קיים עומד שם כבר 37 שנים. אני זוכר את הטקס , דוד מגן היה ראש העיר וכולם הגיעו לבושים חגיגית והקשיבו לנבל בוכה.

נחזור לכך שאני והבנות צעדנו לכיוון הנבל, בדרך דברתי על השואה ועל הטקסים שתיכון שלאון מקיים שם בכל שנה, אבל ככל שהתקרבנו לרחבה הבנתי שעשיתי טעות. רחבת הנבל מוזנחת מאוד עשבים שוטים, חומה מתפרקת, לכלוך שמצטבר בפינות הרבה מאוד זמן והנבל עצמו כבר ראשה ימים טובים יותר, הרבה יותר טובים. בראש הנבל ליד האות ש נשברה פלטה והמקום הפך סוויטה למשפחת יונים.

סליחה ראש העיר שלי אבל החלון של חדר הישיבות שלך הוא ממש תצפית מושלמת לאנדרטה הזאת, לא כואב לך הלב? אני יודע עוד מעט יום השואה יבואו יומיים קודם עובדי העירייה ינקו ימרחו קצת צבע אפור וייעלמו לעוד שנה. אבל איך אומרים הילדים בחיאת קצת יחס…