הגיע הזמן להודות: אנחנו גזענים

מרבית השבוע הייתי עסוק בחששות מצעדת המיליון שמתכננים הפלסטינים ביום שישי השבוע, מהתור האין סופי בסופר, ממחסור בעופות . ואז קפץ לי סירטון בפייסבוק בו נראית קונה בחנות שמטיחה מילים קשות בבן העדה האתיופית שגם הוא קנה בחנות והיה נדמה לה שהוא מנסה לעקוף אותה בתור היא צעקה לעברו: "אתה כושי, אתה שחור והנפש שלך שחורה". התחלנו את חיינו המדינת ישראל כחברה גזענית (ראה הסרט סאלח פה זה ארץ ישראל), אנחנו חברה גזענית וכנראה נישאר כאלה.

באדמו טגניה, הוא הבחור ממוצא אתיופי שערך קניות בחנות, צילם את האישה בזמן שזו השתלחה בו ואמרה לו בין היתר: "הלב שלך שחור, עוד רגע אקיא. לך לדרום תל אביב, לך קיבינימט. צלם אותי עד מחר, אתה לא מפחיד אותי. אתה כושי, אתה שחור והנפש שלך שחורה". מה שמטריד לא פחות בסרטון, הוא שנראה כי הקונים מסביבם מעדיפים לא להתערב, ולא יוצאים להגנתו של טגניה. אחותו כותבת על זה: "הכי עצוב שכל הקהל הרחב שנמצא באותו הסופר לא פצו את פיהם להתנגד להתנהגות המחליאה של אותה אישה, אני גאה באחי על הסבלנות, לא הרבה היו מתנהגים ככה". התביישתי בשם טגניה והתביישתי בשם האנשים בחנות שלא עצרו את האישה המקללת והגנו על הבחור.
גזע אינו מונח שקיים במציאות. אין לו ממשות ביולוגית, אבל בכל זאת הוא נוכח במציאות החברתית שלנו. איך קורה ששונות פיזית, כמו צבע עור, תופסת מקום מרכזי כל כך בהוויה החברתית שלנו, הרי איך קורה שהיום, בשנת 2018 אנחנו חברה גזענית כמעט כולם נגד כולם. הגזענות בארה לידי ביטוי כלפי עדות, כפלי צבע עור שונה, כלפי לאום שונה, דתיים וחילוניים זה כלפי זה. ימין נגד שמאל והפוך. גזענות נגד הומואים ולסביות….
בכל פעם שצץ לו מתחת לפני השטח אירוע גזעני מיד קמים "המשכנעים", שמנסים להסביר לי שלא מדובר באמת בגזענות, שאני מגזים או ההסבר החביב על רבים – שאני לא קורא נכון את המציאות ועוד מיני הסברים שאין להם אחיזה במציאות.
בחמשת העשורים של חיי, הספקתי לשמוע מגוון רחב של תירוצים והסברים יצירתיים למדי למופעי גזענות שנתקלתי בהם. כשאני שואל על היחס הגזעני כלפי ערבים בישראל, בדרך כלל התשובה שאקל "מה פתאום גזענות? כולנו שֵׁמים" או "כולנו במזרח התיכון" או לחילופין זו לא גזענות אלה הגנה עצמית של עם על עצמו. על היחס הגזעני כלפי מהגרים ומבקשי מקלט אפריקאים, התשובה הנפוצה היא "זה לא בגלל הצבע שלהם, אלא בגלל שהם לא חוקיים בישראל". כשאני שואל על הגזענות כלפי אתיופים, אומרים לי "די, הגזמת כולנו יהודים".
לגזענות עבר מפותח והווה ממשי, אבל עתידה תלוי בנו. המשך קיום הגזענות שלנו תלוי רק בנו, בכל אחד ואחת מאיתנו, מכל הגוונים, מכל הגזעים, מכל מוצא מכל מין ומכל העדפה.
השלב הראשון במיגורה הוא פירוק הכחשתה. הגזענות קיימת, חיה ובועטת. לעתים נדמה שהמכחיש מסוכן עוד יותר מהגזען, מאחר שההכחשה מאפשרת למכחיש להמשיך להיות גזען.

על פי ממצאי סקר שנערך לרגל יום הגזענות הבינלאומי שחל ב- 21 במרץ בכל שנה, (כן יש יום כזה מתברר שאין לנו הישראלים מונופול על הגזענות), התחושה בקרב הנשאלים היא כי ישראל הפכה לגזענית יותר, בעיקר כלפי האוכלוסייה ערבים, זרים ואתיופים. 52% מהישראלים טוענים כי הגזענות במדינה החריפה בהשוואה למצב לפני כשנתיים. לעומתם, רק 11% חושבים שישראל הפכה לגזענית פחות ו-37% סוברים כי לא חל שינוי במצב. המובילים כמושאי הגזענות המובילים בישראל הם האוכלוסייה הערבית, שלדעת 79% מהמשיבים סופגים את רוב הגזענות. אחריהם ניצבים מבקשי מקלט ויוצאי אתיופיה, ש-77% ו-75% בהתאמה סברו שהם מושא גזענות. בתחתית הרשימה ניצבו מזרחים 41%, עולי ברית המועצות 39% ולבסוף אשכנזים 20%.