האגדה הקסומה של ילדי היאסקי

בוקר אחד קם אדם ומחליט להעיר ולהאיר את הגעגועים והזיכרונות שלו מבית ילדותו – בבניני היאסקי בקריית גת. אותם בנינים, שזכו לכל כינוי כדי לתאר דלות וקליטה קשה מצד התקשורת והרשויות, היו בעיני הילדים של האוניות (כך כונו בתי היאסקי בגלל צורתם) עולם קסום. משה שטרית העיר לתחיה, 40 שנים אחרי שנרדמה, את האגדה של ילדי יאסקי.

יוסי בנאי האגדי מתאר את הגעגועים לשכונת ילדותו בשוק מחנה יהודה בשיר אני ומואיז הקטן: אני חוזר לסמטאות ילדותי, אל נעורי שנעלמו עם השנים, לחברים שלי ההם.. כאילו נכתבו המילים המילים במיוחד לילדי היאסקי. הם שילדותם ונעוריהם עברו עליהם על המדשאות בין הבניינים הענקיים משחקים אוסלה (משחק עם עצם פרה) הולימה (סוג של משחק בוקרים עם ידיים למעלה) קורקינטים שחוברו מעצים וכל מיני גלגלים. שיטרית מתאר את הילדים הרבים יורדים לחצרות שבין הבתים עם כריך גדול ומשחקים שם עד רדת החשיכה. "אבל היה תנאי לא יכולתי, אני והאחים שלי, לרדת לפני שעשינו שיעורים. אבא שלי שהיה איש קשה יום, סולל בונה או קק"ל עבודות דחק היה משלח מהדלת כל מוכר שרצה למכור שטיחים או סירים אבל אם היה מגיע מוכר ספרים הוא היהי מתקבל בכבוד. אבא ואמא הבינו שרק ככה ידחפו אותנו לחיים אחרים. "

ציון אלקובי כמו רוב המשפחות הגיע ליאסקי מהפחונים- המעברה כמו שקראו לה באזור של יד יצחק היום רחוב הקוממיות. כמו בסרט של סאלח שבאתי, בלי הדיכאון, השיכונים החדשים נצצו ונראו כמו שידרוג עצום. "כול המשפחות היו דומות. הרבה ילדים מעט מקום והמון חום ונשמה. כולם היו מסורתיים בית הכנסת של הרב גוזלן היה ה"מועדון החברתי" שם התפללו, דיברו, סגרו ויכוחים ומריבות. הרב זוגלן היה דמות על שעשתה בסוף כל יום קשה נעים.

כתבות נוספות:  אומני לחימה הישגים מרשימים לילדי חוג הג'ודו

בתי היאסקי נבנו בתחילת שנות ה- 60 במטרה לקלוט את גל העלייה הגדול בעיקר מצפון אפריקה. דירות קטנות של עד 58 מ"ר. שני חדרים, הול קטן ומטבחון. לתוך הדירות הקטנות נדחסו משפחות גדולות, ברוכות ילדים. 10-13 ילדים במשפחה לא היו מחזה חריג ביאסקי. בלילה היו נפרשים מזרונים וישנו ראש זנב. בבוקר הכל היה נעלם מאחורי אחד הארונות.

הילדים שגדלו בתוך שיכוני בטון ארוכים, בבתים צפופים "חיו" במדשאות שבין הבתים כולם: עו"ד יצחק שיטרית, משה אחיו, ציון אלקובי ואחרים מדברים על הימים במדשאות היאסקי והעיניים שלהן נוצצות,הדשא היה מדינת החלומות שם יכולנו להיות כל דבר. מאות ילדים שמרוצצים ימים שלמים על הדשא מידי פעם זוכים להקרנה של סרט על הקירות הענקיים. זה היה העולם שלנו, עולם קסום.

מרבית ילדי היאסקי המשיכו הלאה להשכלה לקריירה. חלקם לא מתגוררים בקריית גת אבל חבר מיאסקי הוא חבר לתמיד. ציון אלקובי מספר: הוואטסאפ הפך את הקשר לאפשרי אבל גם אני לא חלמתי שתוך פחות מחודש יהיו למעלה מ- 90 משתתפים שמעלים זיכרונות של משפטים במרוקאית וזיכרונות ושולחים תמונות ומדברים.

כעת ילדי היאסקי מתכננים כנס. הם רוצים להיפגש ולא רק בוואטסאפ. השנים עברו הם יתפזרו ברחבי הארץ אבל הלב עדיין משחק גומי וקלאס על הדשא של היאסקי.

Facebook Comments